פסק-דין בתיק ת"א 41284-06

לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התובעת היא גם הנתבעת שכנגד, ותיקרא להלן ולשם הנוחיות "התובעת" או "אב-גד".

הנתבעת היא גם התובעת שכנגד, ותיקרא להלן ולשם הנוחיות "הנתבעת".

התביעה:

התובעת הינה חברה ישראלית העוסקת בתחום מערכות אזעקה לגילוי פריצה ואלקטרוניקה. המוצרים נהנים מתו תקן ישראלי ולקוחותיה של התובעת הם חברות בישראל וברחבי העולם.

הנתבעת הינה חברה שבדית העוסקת בשיווק מערכות, לרבות מערכות אזעקה לגילוי פריצה.

לטענת התובעת, נקשר הסכם בין הצדדים, אשר במסגרתו התחייבה הנתבעת לרכוש את מוצרי התובעת. המוצרים פותחו ויוצרו במיוחד עבורה והותאמו רק לשוק השבדי. בסופו של דבר, לא רכשה הנתבעת את המוצרים והשאירה את התובעת מול שוקת שבורה.

בכתב התביעה ובתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת, שהגישו ה"ה אלי קרן ולינדה עוז - פירטה התובעת את נסיבות ההתקשרות. על פי הנטען בתצהירו של מר קרן, ההתקשרות עם הנתבעת החלה ביום 5.4.2000. מנהל המכירות של הנתבעת, מר פר ביוארט, פנה לתובעת בבקשה לקבלת מידע על המערכות המפותחות על ידה. במענה לפנייתו, נשלחה לנתבעת ערכה המתארת את פעילות התובעת ומוצריה, ככל שהדבר נוגע ללקוח חו"ל (ראו סעיפים 20-19 לתצהיר קרן). לאחר שלושה שבועות בערך, התקבלה פנייה שנייה מן הנתבעת, שם מיקדה הנתבעת את דרישתה למוצרים אותם תוכל לבדוק לצורך התאמה לשוק השבדי.

 חברת אב-גד שלחה לנתבעת, ביום 30.4.2000, מספר דגמים ממוצרי המדף שלה לצורך בדיקה. חשבון המשלוח צורף כנספח ב' לתצהיר. לאחר קבלת המשלוח, הוסכם כי כדי לדון בצרכיה של הנתבעת ייפגשו מר פר ביוארט מצד הנתבעת ומר אלי קרן מצד התובעת, ביום 14.5.2000, במסגרת תערוכה מקצועית למערכות אזעקה שתתקיים בעיר ברמינגהם באנגליה. השניים אכן נפגשו ובפגישה זו מיום 14.5.2000 הסביר מר ביוארט למר קרן, כך על פי הנטען, את צרכי השוק המיוחדים של הנתבעת. הוסכם שחברת אב-גד תפתח קו מוצרים של מערכות בקרה מיוחדות לשוק בסקנדינביה, שבו כל המוצרים יהיו בהתאמה מלאה לדרישות התקנים במדינות בהן פועלת הנתבעת, דהיינו: שבדיה, דנמרק ונורבגיה. הנתבעת, מצידה, התחייבה להזמין כמות שתצדיק את פיתוח המוצרים האמור (ראו סעיפים 24-23 לתצהיר מר קרן). מר קרן מציין כי בגלל הדרישות המחמירות של התקן השבדי, נדרשה התובעת למאמצים הנדסיים רבים ולהשקעה משמעותית בפרויקט.

בשלב מסוים ביקשה הנתבעת לשנות את המוצר, כך שיתאים לשווקים נוספים. לטענתו של מר קרן בסעיף 26 לתצהיר, לאור האמור שבו הצדדים וסיכמו על משלוח מספר דגמים של מוצרים וקבעו להפגש בשבדיה כדי לדון ולהסדיר את מערכת היחסים ביניהם.

אכן, בחודש אוגוסט 2000, נפגשו הצדדים בשבדיה, כמתואר בסעיף 27 לתצהירו של מר קרן. מר קרן ומר ביוארט נפגשו, כאשר מטעם הנתבעת הופיע גם יועץ חיצוני, מר האקן אנדרסון, המתמחה בתחום התקינה השבדית. לטענת מר קרן, בפגישה דנן הוסכם כי התובעת תפתח ותתאים את המוצר לדרישות התקן השבדי. הנתבעת התחייבה לרכוש כמות ראשונית של 1,000 מערכות בשנה הראשונה, לפי המחירים המפורטים בטבלה שצורפה כנספח ג' לתצהירו של מר קרן. הנתבעת התחייבה להגדיל מספר זה ב-10% נוספים בכל שנה, כשמחיר של מערכת כולל בקרה, שנאי וקיבורד.

בסעיף 29 לתצהירו, מדגיש מר קרן כדלקמן:

·        הנתבעת היא זו שיצרה את הקשר עם התובעת.

·        מעולם לא דובר על מתכונת של תיווך.

·        דובר על רכישה בלבד.

·        לא היה מדובר במיזם תיאורטי אלא בהתחייבות לכריתת עסקה, שכן התובעת אינה מתאימה או בונה מוצרים במיוחד, על בסיס שיחה תיאורטית.

מר קרן טוען כי מחודש אוגוסט 2000 ועד לחודש דצמבר 2001, עמלה התובעת בהתאמת תוכנת המוצרים לתקן השבדי. בסעיפים 34-31 לתצהירו הוא מתאר ארבע הזמנות בסכומים לא גבוהים של כמה אלפי דולרים, שבוצעו אחת אחרי השנייה.

בחודש ספטמבר 2002, נפגשו הצדדים בתערוכה ודנו בהמשך שיתוף הפעולה, מחירי המוצרים וכו'. הוסכם כי כל צד יישא באופן שווה ב-50% מעלויות התקינה. בהתאם, שלחה התובעת ביום 17.2.03 משלוח חמישי לנתבעת, בסכום של 23,976 ש"ח. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום. בנקודת זמן זו החלה ההפרה, כאשר התשלום לא בוצע והנתבעת לא השיבה לפניות.

רק לקראת סוף חודש אפריל 2003, הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא דורשת לקזז בבת אחת את כל חלקה של התובעת בעלויות התקינה, בסך של 13,000 דולר. עוד הודיעה, כי היא מסרבת להוסיף ולבצע הזמנות, ואכן מחודש מאי 2003 לא בוצעו על ידי הנתבעת הזמנות, מלבד הזמנה אחת מאוקטובר 2005 בסכום זעום של 670 דולר עבור אביזרי שירות (ראו סעיפים 39-38 לתצהיר).